אוסטיאוארתריטיס היא מחלת מפרקים ניוונית, שבה רקמות במפרק נשחקות עם הזמן. זוהי דלקת המפרקים השכיחה ביותר והיא נפוצה בעיקר בקרב אנשים מבוגרים יותר. אוסטיאוארתריטיס בדרך כלל גורמת לכאבי מפרקים. לאחר מנוחה או חוסר פעילות הדלקת יכולה גם לגרום לנוקשות מפרקים הנמשכת זמן קצר.

אוסטיאופרוזיס היא מחלה המדלדלת ומחלישה את העצמות. העצמות הופכות לשבירות ונשברות בקלות, במיוחד צוואר הירך, עמוד השדרה ושורשי כף היד.

בדיקת דם המודדת את כמות הנוגדנים מסוג אנטי-CCP, המיוצרים על ידי מערכת החיסון. בדיקת דם חיובית ל-Anti-CCP יכולה להצביע על סבירות גבוהה לפתח דלקת מפרקים שגרונית, אך לא לכל אדם עם דלקת מפרקים שגרונית יש את הנוגדן מסוג אנטי-CCP.

מונח המתייחס לסוגים שונים של נפיחות בעור. אקזמה מכונה גם דרמטיטיס. מרבית סוגי האקזמה גורמים לעור יבש ולפריחות, וכאשר מגרדים את העור הוא הופך לאדום, נפוח ומגורה עוד יותר. הסוג הנפוץ ביותר של אקזמה הוא אטופיק דרמטיטיס (״אסתמה של העור״).

רקמת חיבור סיבית המחברת בין עצם לשריר. גידים יכולים גם לחבר שרירים לאיברים מסוימים, למשל לגלגל העין. הגיד מאפשר את תנועת העצם או האיבר אליהם הוא מחובר.

דלקת (תגובה דלקתית) מתרחשת כשרקמה בגוף נפגעת על ידי חיידקים, טראומה גופנית, רעלים, חום או סיבה אחרת. התאים שנפגעו משחררים כימיקלים שונים הגורמים לכלי הדם להדליף נוזלים לרקמות וגורמים לנפיחות. כך הגוף מבודד את החומר הזר ממגע נוסף עם רקמות הגוף.

סוג של דלקת מפרקים כרונית, הפוגעת בעיקר בבסיס עמוד השדרה ובמפרקי העצה והכסל. הדלקת עשויה לפגוע גם במפרקים ובאיברים אחרים בגוף. דלקת חוליות מקשחת גורמת למפרקים המודלקים להתאחות ולהפוך לעצם אחת.

דלקת חוליות מקשחת שלא ניתן לראות באמצעים רדיולוגיים רגילים, כגון צילום רנטגן. באנשים עם דלקת חוליות מקשחת ללא עדות רדיוגרפית, האבחון נעשה על פי ממצאים המתקבלים ב-MRI, המראים כי קיימת דלקת פעילה במפרקי העצה והכסל ו/או באמצעות ממצאים אחרים.

דלקת מפרקים פסוריאטית היא סוג של דלקת מפרקים שיכולה להתרחש באנשים שיש להם פסוריאזיס (מחלת עור). הדלקת פוגעת במפרקים, ובאזורים שבהם השרירים והרצועות מתחברים לעצם. בדרך כלל, מחלת העור (פסוריאזיס) מופיעה מספר שנים לפני דלקת המפרקים. לעיתים הדלקת במפרקים מופיעה לפני הפסוריאזיס.

דלקת מפרקים שגרונית היא מחלה דלקתית כרונית, הפוגעת בעיקר במפרקים. דלקת מפרקים שגרונית גורמת לכאב, לנפיחות, לנוקשות ולאובדן תנועתיות המפרק.

חלבון המיוצר על ידי תאי דם לבנים בכבד. רמות ה-CRP עולות כאשר ישנה דלקת בגוף.

מחלה אוטואימונית (חיסון עצמי) מתרחשת כשמערכת החיסון של הגוף מתקיפה והורסת בטעות רקמות בריאות בגוף. ישנם יותר מ-80 סוגים של מחלות אוטואימוניות. במחלה אוטואימונית מערכת החיסון לא מבחינה בין רקמות בריאות וחומרים זרים העלולים להזיק. כתוצאה מכך, הגוף הורס רקמות בריאות.

מפרק הוא המקום שבו שתי עצמות או יותר מתחברות, למשל הברך, הירך, המרפק או הכתף.

האזור שבו עצם העצה (הסקרום), עצם הממוקמת בבסיס עמוד השדרה, מתחברת לעצמות הכסל (שהן חלק מעצמות האגן).

נוגדן הוא חלבון המיוצר על ידי מערכת החיסון כאשר היא מזהה חומרים מזיקים, המכונים אנטיגנים. חיידקים, פטריות, טפילים, נגיפים וכימיקלים הם דוגמאות לאנטיגנים. מערכת החיסון עלולה לייצר בטעות נוגדנים כנגד רקמות בריאות, כאילו היו חומרים מזיקים. מצב זה נקרא מחלה אוטואימונית.

הסחוס הוא רקמה קשיחה אך גמישה המכסה את קצות העצמות במפרק. הסחוס גם נותן צורה ותמיכה לאיברים אחרים בגוף, כמו האוזניים, האף וקנה הנשימה. סחוס בריא מאפשר לנו לזוז על ידי כך שהעצמות יכולות להחליק זו על זו. הסחוס גם מונע מהעצמות להתחכך זו בזו וכך מגן עליהן. כאשר הסחוס מודלק או פצוע, הסחוס יכול לגרום לתסמינים כגון כאב ותנועה מוגבלת, וכן לנזק ולעיוות המפרקים.

סינוביום, או רקמה סינוביאלית, היא רקמת חיבור דקה ורופפת שממנה עשוי הקרום העוטף את המפרק והרקמה המגינה על הגידים (במיוחד הגידים הכופפים בכפות הידיים והרגליים).

2-4 חוליות זעירות מאוחות חלקית, הנמצאות בקצה עצם העצה, שכל תפקידן הוא תמיכה מועטה באיברי האגן.

עצם העצה היא עצם משולשת הממוקמת בבסיס עמוד השדרה ומתחברת לאגן. היא מהווה את הגבול העליון האחורי של האגן ולכן מחזקת ומייצבת אותו. בקצה עצם העצה הסקרום ישנן ארבע חוליות זעירות מאוחות חלקית (״עצם הזנב״).

פוטותרפיה, או טיפול באור, הוא שימוש באור טבעי או מלאכותי על מנת לטפל בפסוריאזיס. פוטותרפיה מסוג UVB משתמשת בגלי אור שלא ניתן לראות בעין אנושית. האור מאט את ייצור תאי העור. פוטותרפיה מסוג PUVA ניתנת בשלבים – תחילה נוטלים טבלייה המכילה תרכובות בשם פסורלנים, המגבירה את הרגישות לקרני UVA, או מורחים פסורלן ישירות על העור. לאחר מכן חושפים את העור ל-UVA, גלי האור חודרים לעור עמוק יותר מ-UVB.

פסוריאזיס היא מחלת עור הגורמת לנגעים (פלאקים) של עור מעובה ואדום עם קשקשת כסופה. המחלה נגרמת בשל בעיה במערכת החיסון, הגורמת להתחלפות מהירה מהרגיל של תאי עור. הנגעים לרוב מופיעים במרפקים, בברכיים, בקרקפת, בגב, בפנים, בכפות הידיים והרגליים, אך הם עשויים להופיע במקומות אחרים בגוף. פסוריאזיס רובדית היא הסוג הנפוץ ביותר של פסוריאזיס.

פקטור ריאומטואידי הוא חלבון שמערכת החיסון מייצרת כשהיא מתקיפה רקמות בגוף. בקרב כמחצית מכלל האנשים הסובלים מדלקת מפרקים שגרונית יש רמות גבוהות של פקטור ריאומטואידי בדם (פקטור ראומטואידי חיובי) כאשר המחלה מתפרצת, אולם גם לכ-1 מתוך 20 אנשים ללא דלקת מפרקים שגרונית ישנו פקטור ריאומטואידי חיובי. את כמות הפקטור הריאמטואידי בגוף מודדים ע"י בדיקת דם.

נוקשות מפרקים הנוטה להימשך כשעתיים, מתפתחת לאחר זמן ממושך של חוסר פעילות ומאפיינת דלקת מפרקים שגרונית.

רופא או רופאה המתמחים במחלות מפרקים ומחלות אחרות הקשורות לעצמות, מפרקים ושרירים.

תחום רפואי העוסק באבחון ובטיפול במחלות הקשורות במפרקים, ברקמות רכות וברקמות חיבוריות.

רצועה היא רקמת חיבור סיבית המחברת בין עצם לעצם, ולרוב שומרת על המבנה ומייצבת איברים.

בדיקת דם המודדת את מהירות שקיעת תאי הדם האדומים (כדוריות דם אדומות) בתחתית המבחנה המכילה את דגימת הדם. בדרך כלל, תאי דם אדומים שוקעים לאט יחסית. שקיעה מהירה יותר מהרגיל עשויה לרמז על דלקת בגוף.