הטיפול תלוי בחומרת הכאב, הנוקשות והנפיחות שיש לכם במפרקים. אם אתם סובלים מתסמינים קלים של
כאב ו/או נוקשות, הרופא או הרופאה שלכם עשויים להמליץ על תרופות מרשם או ללא מרשם, אותן ניתן לקחת
עד שמושגת שליטה בתסמינים.

בהתאם לחומרת התסמינים, הרופא או הרופאה עשויים לרשום לכם תרופה הניתנת בכדורים, בזריקות או
בעירוי תוך-ורידי (IV). שימו לב, כדי לדעת מהו סוג הטיפול המתאים לכם, יש להתייעץ עם הרופא.ה.

לטיפול בדלקת מפרקים פסוריאטית יש שלוש מטרות:

• להפחית עד כמה שניתן את הכאב והנוקשות במפרקים הפגועים ובגידים.
• למנוע עד כמה שניתן את הנזק למפרק ועיוותו.
• לצמצם את המוגבלות הנגרמת על ידי הכאב והנזק.

טיפולים תרופתיים להקלת תסמינים

• תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDs)
  משמשות להקלת כאב ונוקשות.
• משככי כאב
  אין להם פעילות נוגדת דלקת אך הם עשויים להקל על הכאב.
• סטרואידים
  תרופות נוגדות דלקת שניתן להזריק ישירות למפרק או לגיד המודלק.

תרופות אלה מקלות תסמינים אך אינן משנות את מהלך המחלה או מונעות נזק למפרקים.

תרופות משנות מהלך מחלה (Disease-modifying antirheumatic drugs – DMARDs)

תרופות החוסמות את פעילות החומרים בגוף הגורמים לדלקת. מטרתן היא לדכא את הדלקת ולהפחית את ההשפעה המזיקה של המחלה על המפרקים.
ישנם סוגים שונים של תרופות משנות מהלך מחלה:

• מעכבי JAK
  תרופות השייכות לקבוצה הנקראת ״קבוצת המולקולות הקטנות״. JAK הוא אנזים האחראי על העברת אותות מחוץ התא אל תוך גרעין התא, המעודדים בין השאר יצירת דלקת.
  חסימתו תביא להפחתה בדלקת. מעכבי JAK הם תרופות שנוטלים דרך הפה (תרופות פומיות).
• אנטי-TNF
  תרופות החוסמות חלבון הנקרא TNF אלפא. לחלבון זה תפקיד חשוב בגרימת הדלקת במפרקים ובעור.
  ישנם מספר נוגדי TNF המותווים לדלקת מפרקים TNF פסוריאטית. חלקם ניתנים בזריקה תת עורית וחלקם בעירוי.
• מעכבי IL-12/23
  תרופות החוסמות פעילות חלבונים בשם אינטרלויקין 12 ואינטרלויקין 23 (IL12/23). לחלבונים אלה יש תפקיד מרכזי ביצירת דלקת ותגובה חיסונית במחלות דלקתיות שונות, ביניהן דלקת מפרקים פסוריאטית. תרופות אלה ניתנות בזריקה תת-עורית.
• מעכבי IL17A
  תרופות החוסמות חלבון בשם אינטרלויקין 17 (IL-17A), המעודד תהליכים דלקתיים, כגון דלקת מפרקים פסוריאטית.
  תרופות אלה ניתנות בהזרקה תת עורית.
• מעכב שפעול תאי T
  התרופה מונעת שפעול של תאי T על ידי חסימת אחד האותות הנדרשים לשפעולם. לתאי T יש תפקיד ביצירת דלקת מפרקים פסוריאטית.
  תרופות אלו ניתנות בהזרקה תת עורית, או בעירוי.
• מעכבי PDE-4
  מדובר במולקולה קטנה המפחיתה את פעילות האנזים PDE4, המשתתף בתהליך הדלקתי, ובכך היא מסייעת בשליטה על המחלה.
  תרופה זו ניתנת דרך הפה (טבליות למתן פומי).

בנוסף לטיפולים התרופתיים, סגנון חיים בריא חשוב גם כן, והוא כולל: לא לעשן, לשמור על משקל תקין ולהגן על המפרקים מפני פציעה, להיות פעילים גופנית ולהוריד רמות מתח.

פיזיותרפיה ופעילות גופנית

פיזיותרפיה עשויה למזער את המוגבלות. הפיזיותרפיסט.ית יכול.ה לייעץ לכם אילו תרגילים יכולים לשמור על השרירים שסביב המפרקים ניידים וחזקים ככל שניתן ולהמליץ אילו עזרים תומכים יכולים לסייע לכם בעת הצורך.
פעילות גופנית עשויה לסייע בהפחתת כאב ונוקשות, הקשורים לדלקת מפרקים פסוריאטית.

כיצד שינויים בסגנון החיים יכולים לעזור?

ירידה במשקל – עד 40% מהאנשים שיש להם דלקת מפרקים פסוריאטית סובלים מהשמנת יתר.
אם אתם בעלי משקל יתר (Obese), ירידה במשקל של לפחות 10% ממשקלכם יכולה לשפר את התגובה לטיפולים התרופתיים בפסוריאזיס ובדלקת מפרקים פסוריאטית.
סוג הדיאטה אינו משנה, אך חשוב להתייעץ על כך עם הרופא.ה. שילוב ירידה במשקל עם פעילות גופנית יכול להפחית גם את הסיכון לסוכרת ומחלות לב וכלי דם.

בכל שאלה יש לפנות לרופא.ה המטפל.ת.