כשיש לנו בגוף נוגדנים למחלה מסוימת, זה אומר שאנחנו מחוסנים מפני אותה מחלה.
נוגדנים הם חלבונים המיוצרים על ידי הגוף כדי לנטרל או לחסל רעלנים או אורגניזמים הגורמים למחלות (״מחוללי מחלה״).
לכל מחלה יש נוגדנים ספציפיים. לדוגמה, נוגדן כנגד חַצֶבֶת יגן על אדם שנחשף למחלת החצבת אבל לא תהיה לנוגדן שום השפעה אם אותו אדם ייחשף לחזרת.

יש שני סוגים של מוגנות: פעילה (אקטיבית) וסבילה (פסיבית).

מוגנות פעילה

מוגנות פעילה נוצרת אחרי שאנחנו נחשפים למחולל מחלה שגרם למערכת החיסון לייצר נוגדנים נגד אותה מחלה.
מוגנות פעילה יכולה להתפתח בצורה טבעית או דרך חיסון.

• מוגנות טבעית מתפתחת אחרי שאנחנו נדבקים במחלה.
• מוגנות מחיסון מתפתחת לאחר שמקבלים חיסון הכולל צורה מומתת או מוחלשת של מחולל המחלה.

בשתי הדרכים, אם אדם מחוסן יהיה חשוף בעתיד למחלה, מערכת החיסון שלו תזהה את המחלה ומיד תייצר את הנוגדנים שצריך כדי להילחם בה.
מוגנות פעילה היא ארוכת טווח, ולפעמים נשמרת כל החיים.

מוגנות סבילה

מוגנות סבילה מתפתחת כשאדם מקבל נוגדנים למחלה ולא מייצר אותם בעצמו באמצעות מערכת החיסון של הגוף. לדוגמה:

• תינוק שרק נולד מקבל מוגנות סבילה מאימו, דרך השליה.
• אנשים יכולים לקבל חסינות סבילה דרך תוצרים המופקים מדם המכיל נוגדנים כנגד זיהומים נפוצים.

היתרון העיקרי של מוגנות סבילה הוא שההגנה היא מיידית, בעוד שלמוגנות פעילה לוקח זמן להתפתח (בדרך כלל מספר שבועות).
עם זאת, מוגנות סבילה נשמרת רק מספר שבועות או חודשים. חסינות פעילה נשמרת לאורך זמן.