חיסון דיפתריה, טטנוס ושעלת

Diphtheria, Tetanus, and Pertussis Vaccines

דיפתריה היא זיהום חמור הנגרם על ידי סוג של חיידק בשם קורינבקטריום דיפתריה (Corynebacterium diphtheriae). החיידק מייצר רעלן העלול לגרום לפולינוירופתיה (פגיעה בעצבים ההיקפיים), פגיעה בשריר הלב, כשל כלייתי ואפילו למוות.

מה התסמינים של דיפתריה?

דיפתריה עשויה לפגוע בדרכי הנשימה או בעור. אנשים הנחשפים לדיפתריה ומפתחים מחלה בדרך כלל מתחילים להרגיש תסמינים תוך 2-5 ימים. 

  • דיפתריה נשימתית - החיידק לרוב פוגע בדרכי הנשימה. כשהחיידק חודר לדופן דרכי הנשימה הוא יכול לגרום לחולשה, כאב גרון, חום (לא גבוה במיוחד) ולהתנפחות בלוטות הלימפה בצוואר.

החיידק מייצר רעלן שהורג את הרקמה הבריאה בדרכי הנשימה. הרקמה המתה מייצרת מעטפת עבה ואפורה שיכולה להצטבר בגרון ובאף. המעטפת יכולה להקשות מאוד על הנשימה. אם הרעלן חודר לדם הוא יכול לפגוע בלב, במערכת העצבים ובכליות. 

  • דיפתריה בעור – דיפתריה בעור יכולה לגרום לפצעים פתוחים ולכיבים. רק לעיתים נדירות תיגרם מחלה חמורה. 

 

איך נדבקים בדיפתריה? חיידק הדיפתריה מתפשט מאדם לאדם, בדרך כלל דרך טיפות הנפלטות ממערכת הנשימה, למשל בזמן שיעול או התעטשות. אפשר גם לחלות אם נוגעים בפצעים פתוחים או כיבים הנגועים בחיידק.

טטנוס היא זיהום הנגרם על ידי חיידק בשם קולסטרידיום טטאני (Clostridium tetani). כשהנבגים חודרים לגוף הם מתפתחים לחיידק. החיידק מייצר רעלן הגורם להתכווצות שרירים כואבת.

מהם התסמינים של טטנוס?

אחד הסימנים הנפוצים ביותר של טטנוס הוא כיווץ שרירי הצוואר והלסת הגורם לנעילת הלסת, כך שקשה לפתוח את הפה ולבלוע.  

טטנוס עשוי גם לגרום לתסמינים נוספים: עוויתות בלסת, עוויתות לא רצוניות ופתאומיות של השרירים – לרוב בקיבה, נוקשות שרירים מכאיבה בכל הגוף, קושי בבליעה, כאבי ראש, חום והזעה, עוויתות, שינויים בלחץ הדם ובקצב הלב.

 

איך נדבקים בטטנוס?

שלא כמו מחלות אחרות שאפשר למנוע על ידי חיסון, טטנוס לא מועבר מאדם לאדם. נבגים של חיידקי טטנוס נמצאים בכל מקום בסביבה, כולל באדמה, באבק ובדשן. הם חודרים לגוף דרך חתכים בעור, לרוב דרך פצעים. לדוגמה: פצעים שזוהמו בלכלוך, בצואה או ברוק, פציעות הנגרמות ממסמר או ממחט, כוויות ועוד.

נבגי טטנוס יכולים לחדור לעור גם בדרכים אחרות, למשל, דרך פצעים שטחיים פתוחים, ניתוחים, עקיצות של חרקים, זיהומים בשיניים ובלסת, שברים שבהם העצם חשופה, פצעים וזיהומים כרוניים, ודרך זריקות הניתנות לשריר או עירויים.

שעלת היא זיהום מדבק מאוד בדרכי הנשימה, הנגרם על ידי חיידק בשם בורדטלה פרטוסיס (Bordetella pertussis). התסמינים נראים בהתחלה כמו התקררות רגילה, אולם שעלת עלולה להתפתח למחלה חמורה. החמרת המחלה עלולה לקרות בכל גיל, אך היא מסוכנת במיוחד לתינוקות.

מהם התסמינים של שעלת?

תסמינים של שעלת בדרך כלל מתפתחים 5 עד 10 ימים לאחר שבאים במגע עם החיידק הגורם למחלה. לפעמים התסמינים יופיעו רק 3 שבועות לאחר החשיפה לחיידק.

התסמינים הראשונים:

יכולים להימשך שבוע עד שבועיים, והם לרוב כוללים: נזלת או גודש באף, חום לא גבוה (פחות מ-38°C) ושיעול קל. תינוקות רבים עם שעלת לא משתעלים כלל, אך עלולים לחוות דום נשימה (עצירת נשימה מסכנת חיים) או הכחלה של העור (עור הפנים הופך כחול וסגול). בשלב זה התסמינים יכולים להידמות להתקררות רגילה, לכן בדרך כלל מאבחנים שעלת רק כשמופיעים תסמינים חמורים יותר.

תסמינים מאוחרים יותר:

שבוע או שבועיים אחרי שהתסמינים הראשונים מתחילים, אנשים עם שעלת עשויים לפתח התקפי שיעול חזקים, פתאומיים ובלתי ניתנים לשליטה. התקפי שיעול אלה נמשכים לפחות שבוע עד 6 שבועות, אך לפעמים גם 10 שבועות.

התקפי השיעול יכולים לגרום להשמעת צליל שריקה בזמן שאיפת אוויר, קשיי נשימה, או שאחרי התקף השיעול תגיע הקאה או תחושת עייפות, אך בין ההתקפים מרגישים טוב. אלה הסובלים מהתקפי השיעול, מדווחים על התקף השיעול הגרוע ביותר שחוו אי פעם.

איך נדבקים בשעלת?
החיידק הגורם לשעלת יכול להתפשט בקלות בין אנשים דרך האוויר. כשאדם שיש לו שעלת משתעל או מתעטש, הוא עלול לשחרר לאוויר חלקיקים קטנים עם החיידק. החיידק מתפשט גם כשאנשים מבלים זמן ממושך יחד ונושמים את אותו אוויר, למשל כשאחוזים תינוק קרוב לחזה.

דיפתריה היא זיהום חמור הנגרם על ידי סוג של חיידק בשם קורינבקטריום דיפתריה (Corynebacterium diphtheriae). החיידק מייצר רעלן העלול לגרום לפולינוירופתיה (פגיעה בעצבים ההיקפיים), פגיעה בשריר הלב, כשל כלייתי ואפילו למוות.

מה התסמינים של דיפתריה?

דיפתריה עשויה לפגוע בדרכי הנשימה או בעור. אנשים הנחשפים לדיפתריה ומפתחים מחלה בדרך כלל מתחילים להרגיש תסמינים תוך 2-5 ימים. 

  • דיפתריה נשימתית - החיידק לרוב פוגע בדרכי הנשימה. כשהחיידק חודר לדופן דרכי הנשימה הוא יכול לגרום לחולשה, כאב גרון, חום (לא גבוה במיוחד) ולהתנפחות בלוטות הלימפה בצוואר.

החיידק מייצר רעלן שהורג את הרקמה הבריאה בדרכי הנשימה. הרקמה המתה מייצרת מעטפת עבה ואפורה שיכולה להצטבר בגרון ובאף. המעטפת יכולה להקשות מאוד על הנשימה. אם הרעלן חודר לדם הוא יכול לפגוע בלב, במערכת העצבים ובכליות. 

  • דיפתריה בעור – דיפתריה בעור יכולה לגרום לפצעים פתוחים ולכיבים. רק לעיתים נדירות תיגרם מחלה חמורה. 

 

איך נדבקים בדיפתריה? חיידק הדיפתריה מתפשט מאדם לאדם, בדרך כלל דרך טיפות הנפלטות ממערכת הנשימה, למשל בזמן שיעול או התעטשות. אפשר גם לחלות אם נוגעים בפצעים פתוחים או כיבים הנגועים בחיידק.

טטנוס היא זיהום הנגרם על ידי חיידק בשם קולסטרידיום טטאני (Clostridium tetani). כשהנבגים חודרים לגוף הם מתפתחים לחיידק. החיידק מייצר רעלן הגורם להתכווצות שרירים כואבת.

מהם התסמינים של טטנוס?

אחד הסימנים הנפוצים ביותר של טטנוס הוא כיווץ שרירי הצוואר והלסת הגורם לנעילת הלסת, כך שקשה לפתוח את הפה ולבלוע.  

טטנוס עשוי גם לגרום לתסמינים נוספים: עוויתות בלסת, עוויתות לא רצוניות ופתאומיות של השרירים – לרוב בקיבה, נוקשות שרירים מכאיבה בכל הגוף, קושי בבליעה, כאבי ראש, חום והזעה, עוויתות, שינויים בלחץ הדם ובקצב הלב.

 

איך נדבקים בטטנוס?

שלא כמו מחלות אחרות שאפשר למנוע על ידי חיסון, טטנוס לא מועבר מאדם לאדם. נבגים של חיידקי טטנוס נמצאים בכל מקום בסביבה, כולל באדמה, באבק ובדשן. הם חודרים לגוף דרך חתכים בעור, לרוב דרך פצעים. לדוגמה: פצעים שזוהמו בלכלוך, בצואה או ברוק, פציעות הנגרמות ממסמר או ממחט, כוויות ועוד.

נבגי טטנוס יכולים לחדור לעור גם בדרכים אחרות, למשל, דרך פצעים שטחיים פתוחים, ניתוחים, עקיצות של חרקים, זיהומים בשיניים ובלסת, שברים שבהם העצם חשופה, פצעים וזיהומים כרוניים, ודרך זריקות הניתנות לשריר או עירויים.

שעלת היא זיהום מדבק מאוד בדרכי הנשימה, הנגרם על ידי חיידק בשם בורדטלה פרטוסיס (Bordetella pertussis). התסמינים נראים בהתחלה כמו התקררות רגילה, אולם שעלת עלולה להתפתח למחלה חמורה. החמרת המחלה עלולה לקרות בכל גיל, אך היא מסוכנת במיוחד לתינוקות.

מהם התסמינים של שעלת?

תסמינים של שעלת בדרך כלל מתפתחים 5 עד 10 ימים לאחר שבאים במגע עם החיידק הגורם למחלה. לפעמים התסמינים יופיעו רק 3 שבועות לאחר החשיפה לחיידק.

התסמינים הראשונים:

יכולים להימשך שבוע עד שבועיים, והם לרוב כוללים: נזלת או גודש באף, חום לא גבוה (פחות מ-38°C) ושיעול קל. תינוקות רבים עם שעלת לא משתעלים כלל, אך עלולים לחוות דום נשימה (עצירת נשימה מסכנת חיים) או הכחלה של העור (עור הפנים הופך כחול וסגול). בשלב זה התסמינים יכולים להידמות להתקררות רגילה, לכן בדרך כלל מאבחנים שעלת רק כשמופיעים תסמינים חמורים יותר.

תסמינים מאוחרים יותר:

שבוע או שבועיים אחרי שהתסמינים הראשונים מתחילים, אנשים עם שעלת עשויים לפתח התקפי שיעול חזקים, פתאומיים ובלתי ניתנים לשליטה. התקפי שיעול אלה נמשכים לפחות שבוע עד 6 שבועות, אך לפעמים גם 10 שבועות.

התקפי השיעול יכולים לגרום להשמעת צליל שריקה בזמן שאיפת אוויר, קשיי נשימה, או שאחרי התקף השיעול תגיע הקאה או תחושת עייפות, אך בין ההתקפים מרגישים טוב. אלה הסובלים מהתקפי השיעול, מדווחים על התקף השיעול הגרוע ביותר שחוו אי פעם.

איך נדבקים בשעלת?
החיידק הגורם לשעלת יכול להתפשט בקלות בין אנשים דרך האוויר. כשאדם שיש לו שעלת משתעל או מתעטש, הוא עלול לשחרר לאוויר חלקיקים קטנים עם החיידק. החיידק מתפשט גם כשאנשים מבלים זמן ממושך יחד ונושמים את אותו אוויר, למשל כשאחוזים תינוק קרוב לחזה.

 חיסונים למניעת דיפתריה, טטנוס ושעלת 

יש מספר סוגי חיסונים שעוזרים למנוע בבטחה מחלות אלה:

  • חיסון DTaP הניתן לילדים עוזר להגן מפני דיפתריה, טטנוס ושעלת
  • חיסון DT הניתן לילדים עוזר להגן מפני דיפתריה וטטנוס
  • חיסון Tdap, הניתן למתבגרים ולמבוגרים עוזר להגן מפני דיפתריה, טטנוס ושעלת
  • או חיסון Td הניתן למתבגרים ולמבוגרים עוזר להגן מפני דיפתריה וטטנוס

 ההמלצה לחיסון דיפתריה, טטנוס ושעלת למבוגרים, לפי תדריך החיסונים של משרד הבריאות:  

חיסון | גיל 18-45 שנים 46-59 שנים 60-64 שנים 65+ שנים
דיפתריה וטטנוס**
  • חיסון ראשוני: שתי מנות ברווח זמן של 6-8 שבועות.*
  • מנת דחף ראשונה: 6-12 חודשים לאחר המנה השנייה.
  • מנות דחף לאחר מכן: כל 10 שנים לאחר חיסון ראשוני.
דיפתריה טטנוס ושעלת
  • נשים בהריון או לאחר לידה – מומלץ לקבל את החיסון בין שבוע 27 להריון לשבוע 36, ללא קשר לכמות החיסונים שניתנו בעבר (כולל בהריונות קודמים).
  • לכל מבוגר: מנה אחת בסדרת חיסון ראשוני נגד דיפתריה-טטנוס או מנת דחף אחת במהלך החיים הבוגרים (מלבד נשים בהריון).

* עם זאת, מרווחי זמן בין המנות ארוכים יותר מהמומלץ לעיל אינם מבטלים את מנות התרכיב שניתנו בעבר.
** הזיהום הטבעי של דיפתריה או של טטנוס אינו מקנה בהכרח חסינות, לכן יש לחסן או להשלים את החיסון הספציפי בתקופת ההחלמה אחרי המחלה.

 תופעות לוואי של חיסונים

חיסון דיפתריה טטנוס ושעלת, וחיסון דיפתריה וטטנוס הם חיסונים בטוחים ויעילים למניעת מחלות אלה.
בדומה לכל תרופה אחרת, לחיסונים עלולות להיות תופעות לוואי.
לפני קבלת כל חיסון, כדאי לשאול את האח/ות אילו תופעות לוואי צפויות והאם יש דרך להקל את תופעות הלוואי.

לפני קבלת כל חיסון חשוב לשאול את האח/ות לגבי התוויות נגד.

ללוח מפורט של חיסונים מומלצים למבוגרים, הקליקו כאן.